חרדה כמנגנון הישרדות והגנה

לחרדה יש שורשים עמוקים מאוד-

אירועים ארוכי טווח,

אירוע טראומטי משמעותי או אורח חיים מסויים

שהטביע בנו אמונות, מחשבות ותפיסות לגבי עצמנו והסביבה.

ממש כפי שלמערכת החיסון יש "זכרון חיסוני"
והיא מגיבה כאשר ישנה חשיפה לחומר שסימנה כמסוכן,

כך גם למערכת העצבים יש זכרון כזה

שמתעורר כאשר נחווה אירוע שהגוף (מוח, נפש) זוכר ומזהה כסכנה.

באופן אינסטנקטיבי הגוף מתגייס להגן עלינו ואנחנו נכנסים למצב הישרדותי

שבא לידי ביטוי במגוון תסמינים שבפני עצמם עלולים להיות מלחיצים…

מאחר ואנחנו נמצאים במצב הישרדותי,

הגוף משתמש בכל האנרגיה שייש לו ועושה את הכל כדי להבטיח שפשוט נעבור את זה.

לא קיימת התחשבות בטווח הארוך,

או באיך נגייס בחזרה את האנרגיה –

ולכן חרדה יכולה להיות גם כל כך מתישה ומחלישה.

כמטפלת שקרוב לעשור פוגשת נשים ונערות

במרחב טיפולי בו החרדה והמצב ההישרדותי נפגשים בטיפול שמעניק תחושת בטחון ויציבות בגוף –

אני יכולה רק לומר שכדי להתמודד באמת עם חרדה צריך להבין את השורש שלה, ויותר מזה ;

כאשר מבינים מאיזה מקום היא נובעת.

כאשר מוכנים לצלול איתה לעומק,

לבחון את אירועי העבר המשמעותיים

שהפכו אותנו פגיעים

שאילצו אותנו להישמר ,

או להגיב באופן אינסטנקטיבי על מנת לשרוד – אז ניתן לעבוד עם החרדה, ולא נגדה.

אין צורך "לשבור את המעגל" – אלא לנוע איתו.

להסיר לאט וברגישות שכבות חשובות של הגנה.

לגייס כוחות, בטחון ויציבות נפשית וגופנית,

כדי שכאשר נגיע לשורש נוכל להתמודד באופן ישיר עם מה שמעורר את החרדה,
ובמקביל – להמשיך להתפתח ולגדול בחיים.

.