המתנה שקיבלתי מהשיאצו היא ההבנה שמגע גם יכול להיות מכבד,
לעזור להגדיר מחדש את גבולות הגוף החיצוניים והפנימיים.
ליצור ביטחון ויציבות, לחזק, לתמוך ואז גם לשחרר ולהרפות.
מגע יכול להיות מרחב להתבוננות כנה בדפוסים שהם חלק ממי שאת,
ומאלה שאפשר להיפרד מהם כי הם שייכים לסיפור מהעבר-זה שאולי 'עיצב' את מי שאת כיום, אך הוא לא זה שתגדירי את עצמך דרכו.
בתהליך הזה נוספת יכולת חדשה – היכולת לספר את הסיפור שלך
ולהבין שהוא משתנה כל הזמן, זווית הראיה שלך משתנה,
התגובות של הגוף משתנות – ואותו סיפור ישן – כבר לא מנהל אותך.
כבר כמה שנים שאני זוכה להעביר הלאה את התובנה והמתנה הזאת דרך הטיפול בשיאצו.
ואני מודה יום יום שניתנה לי הזכות לפגוש בנשים חזקות ואמיצות
שנחשפות מול עצמן ומולי,
שמאפשרות למגע – שבעבר היה מקושר לאלימות, כוחניות ופגיעה
להפוך להיות זה שמרגיע, מחבר, מווסת ומגן.
ולאט ובעדינות, מאפשרות לגופן לחזור להיות המרחב הבטוח
כחלק מתהליך החלמה, השלמה ואהבה עצמית.
